פרויקט ונוס מציע לעבור מהמערכת הכספית של היום על כל בעיותיה ומגרעותיה, לכלכלה מבוססת משאבים. בדרך זו יהיה ניתן לפתור חלק גדול מהבעיות היום בחברה. בכלכלה מבוססת משאבים, מוצרים ושירותים זמינים לאנשים ללא תג מחיר, במרכזי גישה, בדומה לרעיון של הספריה הציבורית. בספריה אתה יכול לגשת ולשאול כל ספר שאתה רוצה, להשתמש בו ולהחזיר. אנשים בתחילה לא אהבו את הרעיון של ספריה, הם אמרו שזה לא יעבוד, שאנשים לא יחזירו את הספרים וכו’. הם טעו לגבי זה.

אנחנו רוצים לשים ספריה של ספרים במרכז העיר. לידה אנחנו שמים ספריה של כלי נגינה, ספריה של ציוד ספורט, כלי עבודה וקמפינג ואפילו ספרייה של מצלמות. אתה יכול להיכנס ולשאול כל מצלמה שאתה רוצה, מהטובות ביותר, להשתמש בה כמה שאתה רוצה ולהחזיר כשאתה לא משתמש. למה שאנשים ירצו להחזיר את המוצרים למרכז הגישה? כי אם אני שומר אצלי את המצלמה ששאלתי, במשך שנתיים, ובנתיים יצאו חיישני צבע חדשים, ורמת ליטוש העדשות השתפרה, אז אני מחזיק בבית דגם מיושן. במרכז הגישה הם משדרגים את כל המצלמות מנקים את העדשות, בודקים את הסוללות ככה שבפעם הבאה שאקח אותה, היא תהיה משודרגת, נקייה ומוכנה לשימושי.

אתה נכנס למרכז הגישה, לוקח איזו גיטרה שתרצה ללא תג מחיר, משתמש בה כמה שתרצה, ומחזיר אותה כשאתה לא צריך אותה יותר

אתה לא רוצה להיות הבעלים של האופניים שלך. אתה רוצה לגשת למרכז האופניים ולקבל אופניים כשאתה רוצה אותן. אתה לא רוצה לקשור אותן למטה ולדאוג שאולי יגנבו אותן או לסחוב אותן על הגב לקומה השלישית, לנפח אוויר בגלגלים, לשמן את השרשרת, למתוח את המעצורים… כל מה שאתה רוצה זה אופניים זמינות ומוכנות לנסיעה – כשאתה רוצה לנסוע.

אתה לא רוצה להיות הבעלים של הרכב שלך, אתה רוצה שהוא יהיה שם כשאתה זקוק לו, תקין, נקי, מריח טוב, בלי לחכות בתור, בלי למלא טפסים – ועל זה בדיוק אנחנו מדברים. רכב ממוצע נוסע חמישים דקות ביום[1] אבל רכב לא צריך מנוחה או הטבות סוציאליות. אז בכלכלה מבוססת משאבים אנו עשויים להשתמש ברכב אוטונומי, שנוסע ללא נהג[2], ונתזמן אותו להגיע אלינו באפליקציה שדומה קצת ל-GetTaxi בדיוק לשעה שאנחנו רוצים לצאת מהבית, ואחרי שהוא מוריד אותנו במחוז חפצנו, הוא ממשיך לאדם הבא שזקוק לשירותו. בצורה כזו יהיו לנו פי עשרים יותר רכבים זמינים מבלי שנצטרך לייצר אפילו רכב אחד נוסף, נרוויח כבישים פתוחים יותר ותנועה זורמת יותר מכיוון שלא נבזבז חצי מהכביש לאחסון מכוניות שאינן בשימוש ('חניה' אנחנו קוראים לזה) ואפילו נוכל לפנות ממש 270 אלף חניות בשטח כולל של 6,750 דונם[3] רק ברחבי תל אביב ולהסב אותם לפארקים, מרכזי ספורט, מוזיקה ותרבות ציבוריים ולהחזיר חניונים על חוף הים חזרה אל הטבע.

בהגיון של כלכלה מבוססת משאבים, כשאתה הולך למגרש הגולף, יש לך שם מרכז גישה עם מקלות הגולף הטובים ביותר, אתה משתמש בהם ומשאיר אותם שם כשאתה מסיים. אחרת אתה סוחב איתך מקלות גולף כל הזמן, הארון שלך מלא בזבל.

רכוש הוא נטל עצום. אנחנו ממלאים את הבתים שלנו בכ”כ הרבה חפצים שאנחנו צריכים משאית כדי לעבור דירה ושמחים כשהדירה שלנו מגיעה עם מחסן. מה זה מחסן? זה מקום לאכסן בו את כל החרא שאנחנו לא משתמשים בו.

יש אנשים ששואלים: "ומה יהיה אם אנשים ישברו את המוצרים ולא ישמרו עליהם?". אנחנו יכולים היום לייצר דברים כך שלא יתבלו, ולא ישברו, ולא יצטרכו תיקון – בכלל. זה פשוט שבמערכת הכספית אם הרכב שלך מתקלקל – אני מוכר עוד רכב. זה נקרא "התיישנות מתוכננת"[4].

מוזמנים לנסות לשבור את זה

מוזמנים לנסות לשבור את זה

היום מייצרים פלאפונים שנשברים מאוד מהר, או שלא ניתן להחליף להם את הסוללות[5][6] כי כשהם נשברים או הסוללות שלהם נשחקות, אתם צריכים לקנות פלאפון חדש והחברה מרוויחה. אבל זוכרים את הטלפונים הציבורים של בזק? לא משנה כמה תתעצבנו, ותנסו לשבור אותם אפילו בכח, לא תצליחו – כי אם הטלפון ישבר בזק תצטרך לשלם על זה. משתלם לה לייצר את זה ככה שזה יחזיק מעמד. ואם חברה מייצרת עבור עצמה מכשיר נייד, ברור שהיא תייצר את זה ככה שניתן להחליף את הסוללות, היא לא תזרוק את כל המכשיר כי הסוללה נחלשה.

אם אתה הופך דברים לזמינים לאנשים, זה הסוף של רוב הפשע. 95% מהפשע קשור לכסף ישירות או בעקיפין. אז כשאנשים שואלים “מאיפה תשלמו על כל מרכזי הגישה האלה?” – בארה”ב אחרי 3 עבירות אתה נכנס לכלא. אם ילד גונב שעון וזו העבירה השלישית שלו הוא נכנס לכלא. עולה בערך 93 אלף שקל בשנה להחזיק אסיר[7], והם לא יוצאים משם טוב יותר, אגב[8]. זה שווה ערך לבערך 1,000 שעונים. זול יותר לתת לאנשים גישה למשאבים במקום לשים אותם בכלא. שלא לדבר על כך שמחיר העלות של השעון, מבלי להחשיב רווח, הוא אחוזים בודדים מכך.

רוב הפשע נוצר ע”י החברה הזו. לא יהיו בתי כלא או משטרה בפרויקט ונוס, הם לא יהיו נחוצים, כי לאנשים יש גישה למה שהם זקוקים לו. אם אנשים בכל זאת פוגעים באנשים אחרים, הם יקבלו עזרה, לא יישלחו לכלא.

לקריאה נוספת:

"הטוב ביותר שכסף אינו יכול לקנות" מאת ז'ק פרסקו. עברית, 171 עמודים, רמת קריאה – קלה.

הספר "הטוב ביותר שכסף אינו יכול לקנות" הוא המדיום הכתוב המקיף ביותר שקיים היום על הצעות הפרויקט. לחובבי הטקסט הכתוב וגם לכל מי שמעוניין ללמוד על הצעות הפרויקט בצורה יותר מסודרת. הספר תורגם עד כה ל-6 שפות ברחבי העולם.

המהדורה בעברית היא תרגום למהדורה העדכנית ביותר של הספר באנגלית, ותורגמה על ידי צוות פעילי פרויקט ונוס בישראל. הספר כולל בתוכו 39 עמודי צבע עם תמונות הממחישות את הכתוב ונכתב עבור הקורא שאיננו בעל ידע טכני. הספר סוקר בצורה רוחבית את מרבית הנושאים בהם עוסק פרויקט ונוס.

לרכישת הספר בעברית | לרכישת הספר: באנגלית או ברוסית | לקריאת הספר באנגלית אונליין | הספר ניתן לקריאה במרכז שלנו | קידום תרגום הספר השני של הפרויקט: "מביטים קדימה"

 הערות שוליים:

[1] "המכונית היא הון מת", גלובס 06.03.2016
[2] "מכונית ללא נהג", ויקיפדיה;  הדגמת הרכב מתוך ערוץ היוטיוב של גוגל.
[3] "חניה בתל-אביב יפו", ויקיפדיה
[4] "התיישנות מתוכננת", ויקיפדיה
[5] "האנשים שגרמו לנו לבזבז" פרק 1, דקה 50:32, מיני סדרת תחקיר של הבי.בי.סי הבריטי.
מה לגבי טבע האדם?
האם יש את הטכנולוגיה?
מי יעשה את העבודות השחורות?
מה אנשים יעשו?
מי יקבל את ההחלטות?
מה יתן לאנשים תמריץ בלי כסף?
האם יש את המשאבים?
מה עם גידול אוכלוסין?
האם טכנולוגיה לא מנתקת אותנו מהטבע שאנחנו חלק ממנו?
איך אפשר להביא את השינוי?
האם זה לא קומוניזם?
האם זו לא אוטופיה?
איך אתם מציעים להתמודד עם אמונות דוגמטיות ופנאטים?
האם העשירים לא ימנעו מהרעיון הזה לקרות?
\

Leave a Reply