אם נמשיך להכניס מכונות לשימוש ולהחליף עבודה אנושית, למרבית הישראלים והאנשים ברחבי העולם, לא יהיה את כח הקניה לקנות את המוצרים והשירותים. זה יביא את הסוף למערכת הכספית הישנה. התמוטטות זו תביא לתנאים הדרושים כדי להפוך שינוי בסדר גודל כזה לאפשרי.

אנשים אומרים שהאנשים העשירים לא יוותרו על ההון שלהם. זה נכון רוב הזמן. אבל אם הם לא יכולים לעשות דבר עם ההון שלהם, אם הם לא יכולים להרוויח ממנו – הם יתנו את ההון שלהם. בדטרויט ישנם היום עשרות אלפי בניינים נטושים, מגרשי חניה שוממים ורחובות חשוכים. 40% מרחובות העיר אינם מוארים וכמחצית הפארקים בעיר נסגרו מאז 2008. אם היום כל אחד מכם יבקש שיעבירו על שמו בניינים שלמים, בעליהם יעשו זאת בשמחה כי הם לא יכולים להרוויח מהבניינים האלה, הם לא יכולים להשכיר אותם או ליצור מהם רווח. בעלי הבתים האלה עדיין צריכים לשלם ארנונה וביטוח וכו' ולכן לא היינו ממליצים לכם כמובן לקחת על שמכם את הבניינים האלו. הבתים עולים לבעלי הבית כסף כל חודש והם לא מכניסים שום רווח. יש בתים בדיטרויט היום שעומדים למכירה בדולר.

לאט לאט אנחנו נראה אותו דבר קורה עם מפעלים, אמצעי יצור, מחצבות וכו', כי אם לאנשים אין את כח הקנייה (כי הם פוטרו) לקנות את המוצרים של המפעלים, אז לבעלי המפעל אין איך להרוויח מהמפעל- ובעל ההון מחפש להרוויח, אם אין רווח – אין לו מה לחפש שם.

בשנות ה-30, יצרן מטוסים בשם ברלינר ג'ויס, ע"ש הנרי ברלינר שבבעלותו מפעל למטוסים, קיבל פנייה מממשלת ארה"ב להעביר לידיו את המפעל. הוא שאל למה? הם אמרו לו שהוא לא שילם מיסים במשך 5 שנים. ברלינר לא נלחם להשאיר בידיו את המפעל, משום שלא היה לו מה לעשות עם המפעל, לא היו הזמנות למטוסים והוא לא הרויח ממנו דולר, ההוצאות עלו על ההכנסות והוא שמח להפטר מהעסק הכושל הזה.

אז התעשייה אכן תיפול, היא נופלת לידי הממשלה, זה קורה בכל העולם. השוק החופשי מתמוטט. כשג'נרל מוטורס התמוטטה, ממשלת ארה"ב חילצה אותם, הבנקים נפלו, והממשלה חילצה אותם, אבל הם לא יכולים להמשיך לחלץ את השוק החופשי. בסופו של דבר הוא פושט את הרגל, כי אין מספיק כח קניה בקרב הציבור.

אנחנו רגילים לחשוב במונחים של בתים שעולים יותר ככל שיש יותר ביקוש, וכלכלנים מספרים לנו שהמחירים ימשיכו לעלות. אבל כשלאנשים אין כסף לקנות בתים, אין לזה משמעות יותר, המשחק נגמר. בתים מעוקלים ועומדים ריקים ושום דבר לא עובד יותר. אנשים גרים ברחוב, בדיוק כפי שהיה בשפל הגדול. השאלה היא לא האם העשירים יוותרו על מה שיש להם. כשהמערכת תתמוטט, לא יהיה לכל הרכוש שלהם עוד ערך עבורם.

השאלה האמיתית היא האם אנחנו נהיה ערוכים לזמן הזה, עם תוכנית פעולה שהציבור מכיר בה ותומך בה על מנת להשתמש באמצעי היצור האלו כדיי ליצור חברה טובה יותר למען כולם. זה תלוי במה אנשים יעשו עד אז כדי לקדם את הרעיונות האלו.

עד לאותו זמן, אם פרויקט ונוס ייעשה מוכר, אין ספק שהוא יזכה להתנגדות מהכוחות הממוסדים, משום שהם מעוניינים להשאיר את הדברים כפי שהם. הם ישתמשו במשטרה כנגד האזרחים ויפיצו שקרים, כל זה צפוי לקרות. אין הרבה מה לעשות לגבי ההתנגדות הממסדית הזו, חוץ מאשר להמשיך ליידע אנשים לגביי פרויקט ונוס כאלטרנטיבה ולתת למערכת לעשות את דרכה להתמוטטות המוחלטת. אנחנו רוצים להבהיר שאנחנו לא אומרים שיש לשבת בחיבוק ידיים, יש המון עבודה לפנינו, צריך ליידע כמה שיותר אנשים לגביי האפשרויות שעומדות בפנינו, כדיי שכשדברים יתחילו לרעוד, הציבור ידע איזו תוכנית לדרוש את יישומה. הדבר היחיד שאפשר לומר בודאות הוא שככל שיותר אנשים יידעו על הפרויקט, כך שלב המעבר יהיה חלק יותר. אם לא נעשה דבר – דבר לא יקרה.

Leave a Reply