מי יעשה את העבודות השחורות?

פרויקט ונוס מציע לקחת את הרעיון של ‘אבטלה טכנולוגית’ ולהפוך אותו מבעיה בכלכלה הנוכחית, ליתרון אדיר ב’כלכלה מבוססת משאבים’ אליה מציע פרויקט ונוס לעבור. כשאנחנו אומרים שאפשר לתת לאנשים היום גישה למוצרים בחינם, ללא כורך בעבודה, לעיתים אנשים שואלים “אז מי ינקה את השירותים?” – בגרמניה היום יש שירותים שמנקים את עצמם^[1]. בנוסף, כיום באמצעות ‘ננו-טכנולוגיה‘ אפשר לייצר משטחים שלא מתלכלכים לעולם^[2], ולכן אינם דורשים נקיון. אז בפרויקט ונוס, אין לנו “עבודות שחורות”.

פיתוחים טכנולוגיים כמו המכונית האוטונומית של גוגל^[3][4] וה C-1 של ‘ליט מוטורס’^[5][6] יכולים להחליף את כל נהגי המוניות, המשאיות, האוטובוסים והשליחים. פרויקט ונוס רוצה להפוך את העבודות האלו לאוטומטיות, כדי לשחרר אנשים מהעבודות האלה.

תחשבו על התמונה הבאה: בחורה צעירה, עומדת מאחורי דלפק במשך 8 שעות ביום ושואלת “מה בשבילך גבירתי?” “את רוצה כרטיס מנוי?” האם זה נקרא להשתמש במוח שלה? האם זו עבודה הומאנית בשבילה או שהיא אישה-מכונה שעושה את התפקיד הזה מכורך המציאות הכלכלית? האם זה מה שהיא רצתה לעשות כשהיא תהיה גדולה? כשהבחורה הזו הופכת לאישה ואז לאישה מבוגרת ויוצאת לפנסיה, אתם יודעים מה יש לה במוח אחרי ארבעים שנים כאלה? “מה בשבילך גבירתי” ו”את רוצה כרטיס מנוי”- החיים שלה נשדדים ממנה למען העבודה המטופשת הזו.

אנחנו מבזבזים את המוחות של מיליונים של אנשים שעובדים בעבודות חוזרניות שלא מביאות אותם לשום מקום, הם לא חכמים יותר משהם היו בזכות העבודות האלו. אנחנו לא צריכים את זה, אפשר להפוך את רוב החנויות היום למכונות אוטומטיות^[7] ולשחרר את האנשים האלה לעסוק בדברים גבוהים יותר בחיים.

חשוב להבהיר שהתהליך הזה של מיכון הוא תהליך שיקרה^{[8][9][10][11]} בין אם ההמלצות של פרויקט ונוס ייושמו ובין אם לא, משום שמכונות נעשות טובות יותר משנה לשנה והן פועלות מהר יותר מבני אדם, לזמן ממושך יותר, עושות פחות טעויות, לא מתעייפות ומתרשלות, לא דורשות תאורה, מיזוג, ביטוח בריאות, וחשוב מכל: הן עושות את העבודה בעלות של אחוזים משכר המינימום. כך שהתעשייה תכניס עוד ועוד מכונות בין אם אתם אוהבים את זה או לא. זה פשוט יקרה לאט יותר משום שהתעשייה חושבת על רווח ותחכה עד שמכונה תהיה זולה יותר מבנאדם כדי להכניס אותה לשימוש.

מבחינה טכנית, אפשר למכן היום את רוב העבודות^[12]. כבר היום יש הרבה חניונים בישראל ובחלק גדול מהעולם המערבי, עם מצלמה קטנה בכניסה. היא סורקת את המספר של הרכב שלך באופן אוטומטי כשאתה נכנס. כשאתה יוצא, אתה צריך לשלם בעמדת התשלום. אם שילמת המצלמה ביציאה סורקת את המספר ויודעת לפתוח את השער. זה אומר שמתישהו בעתיד בוודאות לא יהיו יותר אנשים שעובדים בחניונים.

אנשים חושבים “טוב, את העבודות של הטיפשים אפשר למכן בקלות, אבל לי יש מוח”… ובכן, אפילו עורכי דין, שחקנים, אפילו רופאים מאבחנים אפשר למכן היום וכבר במשך למעלה משנתיים ישנם מחשבים של יבמ שנותנים אבחונים אונקולוגים בתחום סרטן הריאות במרפאות שונות בעולם ^[13][14]. איך זה יכול לעבוד? כשסטודנטים לרפואת עור לומדים היום בבתי ספר לרפואה, מראים להם בעיות עור שונות והם צריכים לזכור את הדפוסים השונים של בעיות עור. כשמגיע מישהו עם בעית עור הם משתמשים בזיכרון שלהם ויודעים במה מדובר. אם הם רואים דפוס לא מוכר, הם מגרדים בראש והולכים לחפש בספר. אם ניקח מחשב ונסרוק את כל בעיות העור השונות המוכרות לאנושות (ובחיבור לאינטרנט הוא גם ישאר מעודכן) ונכניס אותן לזיכרון שלו, ואז נעמיד מטופל מול סורק אופטי שיסרוק את העור שלו ויעביר את הסריקה למחשב – המחשב יוכל לתת לנו דיאגנוזה. לא נצטרך רופאי עור יותר.

אנחנו מסוגלים למכן את כל העבודות החוזרניות. אנחנו לא רוצים לסכן אף אחד בנקיון של זכוכיות על חלונות בקומה ה-40! אנחנו רוצים שמכונות יעשו את הדברים האלה משום שאנחנו לא רוצים בני אדם בסיטואציות האלה, אנחנו ממכנים אותן ומשחררים אותם לעסוק בדברים הגבוהים יותר בחיים.