הדרך שבה כולנו גדלים היא להאמין שחלק מהאנשים טובים וחלק רעים, וכך זה תמיד יהיה – זה "טבע האדם". אם נפתח כל ספר של פסיכולוגיה מודרנית, נראה שאין דבר כזה "טבע האדם". יש "התנהגות אנושית", ונראה שהתנהגות אנושית משקפת את התרבות שהאדם גדל בה. אם אתה היית נלקח כתינוק לארה"ב, לאיזורים הדרומיים, וגדל שם, היית מדבר במבטא דרומי ואין שום דבר שהיית יכול לעשות בנוגע לזה. ואם היה מדובר במשפחה מקופחת אז אולי במבטא הזה היית גם אומר דברים כמו: "אני אתפוס ת'כושי הזה ואקרע לו ת'צורה".

תחשבו על זה, האם זה בנאדם "רע"? לא. זו הסביבה שהוא גדל בה. אם ניקח את אותו תינוק ונגדל אותו אצל ציידי הראשים באמאזונס – הוא יהיה צייד ראשים. ואם היית שואל אותו: "זה לא מטריד אותך שיש לך 10 ראשי אדם בבקתה?!" והוא היה אומר: "כן, לאח שלי יש 20." האם הוא משוגע? לא. הוא קורבן של תרבות.

אז כולנו קורבנות של נסיבות חיים או סביבה או תרבות מסויימת. המבטא שלך, הבעות הפנים, טון הדיבור, המזג, המנטליות,
הנימוסים, הערכים, התפיסות של "טוב" ו"רע", אפילו החלומות שלך – כולם שיקוף של הסביבה שנחשפת אליה: החינוך שקיבלת, הספרים שקראת, הסרטים שראית, המודלים לחיקוי שהיו לך, האנשים שבילית בחברתם וכו'. המסר הוא שאין אנשים טובים ואנשים רעים. אנשים משקפים את הסביבה שהם באים ממנה.

אם ניקח אותך, כתינוק, ונגדל אותך בגרמניה הנאצית, אחרי שהיטלר שרף את רוב הספרים, אם כל מה שראית זה: "הייל היטלר! גרמניה מעל לכל!" – התינוק הזה יגדל להיות נאצי, אם הוא לא יראה שום דבר אחר. ואנחנו, בתרבות שלנו, גדלים לכעוס על אנשים כאלה, כאילו שהם "רעים". אין אנשים טובים ורעים. כולם מותאמים באופן מושלם למקום ממנו הם באים. אם אותו תינוק היה גדל בישראל, כיהודי, הוא היה "ישראלי גאה". בצרפת הוא יאמר: "תחי צרפת! אני צרפתי גאה!". אם נגדל אותו בכפר של פציפיסטים, אם זה כל מה שתראה, תגדל להיות פציפיסט. ולא תסכים אפילו להרים אקדח.

אז מירוץ לחימוש, שנאה, גזענות, מלחמות – זה לא טבע האדם. מה שזה עשוי להיות זה: טבע התרבות שהאדם חי בה. אם הוא גדל בתרבות פשיסטית, ומזדהה איתה, הוא יגדל להיות פשיסט. והבעיה הגדולה עם רוב התרבויות היום בעולם היא שיש אלמנטים פשיסטיים ברובן, בגלל טבע הנסיבות שאנחנו חיים תחתיהן.

הנה מה שזה אומר: אם בזמן בצורת, לשבט אחד יש מחסור במזון, שבט אחר לא יחלוק איתו את המזון שיש לו והם עשויים לתקוף – כדי להשיג מזון. ואם שבטים רבים נתונים למתקפות וחוסר ביטחון, הם יידחפו, ע"י הנסיבות, לפתח כידונים, קשתות, חיצים מורעלים וכל מה שהם צריכים – כדי להשיג ביטחון. הם יסמנו את הטריטוריה שלהם וינסו להגן עליה. הם יכריזו על עצמם כבעלים של האדמה, המשאבים וכל מה שהם צריכים כדי לשמר את הקהילה שלהם, לא כי הם רעים, אלא כי אין להם דרך אחרת לבטח את עצמם בסביבה הזו!

בחברה שבה אנשים גדלים לתוך מחסור או חוסר ביטחון, הם מפתחים מנטליות תחרותית, מגוננת. הילדה שחיה בחברה של מחסור תהפוך לאמא שמבקשת לסיים הכל מהצלחת ולא מסוגלת לראות אוכל נזרק לפח. המערכת החברתית שאנחנו חיים בה לא מספקת לאנשים את הביטחון שצרכי החיים יסופקו להם. בחברה מנוכרת כזאת שבה כל אדם דואג לעצמו, זה לא מפליא שאנשים מפתחים מנטליות שמעדיפה את עצמם על פני אחרים. אם הם לא ידאגו לעצמם – מי כן? לכן, גם אם יש להם כמות מסויימת של כסף, הם נוטים לשאוף ליותר. הביטוי הוא "ביטחון כלכלי".

אבל אם אנשים גדלים בתנאי מחיה טובים יותר, נניח על אי שופע במשאבים; שופע במים, בננות, אגוזי קוקוס, דגים ורוב צרכי החיים; באיים כאלה מתפתחות תרבויות שונות מאוד משלנו. הם לא מפתחים מערכת כספית במקומות כאלה. אין רכוש פרטי, אין כסף, ואם מגיעים לשם מהמערב אליהם ושואלים "מי הבעלים של כל האדמות האלה?" הם עונים: "למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'בעלים'?".

בתרבויות ציידים לקטים כמו אצל הפולינזים לפני 65 שנה, התפתחו מערכות כלכליות שונות שלא מבוססות על כסף. זה קרה בחברות האלה כי צרכי החיים היו נמצאים בשפע. באיים שבהם היו אגוזי קוקוס בשפע, בננות בשפע, מים נקיים בשפע, דגים בשפע – לא התפתחו מערכות של כסף ומסחר. אנשים שגדלו שם, לעולם לא היו מתגנבים באמצע הלילה לקחת דלי מים. הם לא פיתחו מנטליות כזאת. המבוגרים היו חוזרים עם רשתות מלאות בדגים ומחלקים דגים לכולם. הם לא פיתחו מנטליות השוואתית שמחפשת למי "מגיע" כמה דגים ולמה. צורת החשיבה הזו היא דפוס התנהגות תרבותי שמקורו במחסור, זה לא טבע האדם.

כשאנשים מדברים על חמדנות כדבר טבעי, הם מנסים לומר שככל שהם ראו, תמיד היו אנשים חמדנים, וזה נכון, כי תמיד חיינו בסביבה של מחסור. אנשים מדברים על "דרוויניזם חברתי", “החזק שורד", “כמו בטבע". הרבה מערכות חיים בטבע מצויות במחסור והן מפתחות מעמדות בדומה למעמדות החברתיים שלנו, והתנהגות תחרותית. הנמר לא יכול להרשות לעצמו להיות שיתופי כ"כ. הוא צריך לרוץ ולתפוס את הטרף שלו, ולא תמיד הוא מצליח. אבל פרות לא אגרסיביות כשיש הרבה עשב מסביב. אבל כשיש מעט עשב, גם פרות יכולות להיות אגרסיביות. הגור שלא מצליח להגיע לחלב של אמא ונדחף אחורה, תמיד הופך למנהיג. החיים לימדו אותו שהוא חייב להיות דומיננטי כדי לשרוד.

אז החברה שאנחנו חיים בה גורמת לזה שכשאתה נדיב ונחמד, ואומר ללקוח שלך: "אם תלך לחנות ממול תמצא את זה יותר בזול" ההכנסה שלך יורדת! כשאתה לא אנוכי ואתה נותן לכולם במפעל שכר גבוה משכר המינימום, ובחברה השנייה מעבירים את המפעלים לסין אז אתה פושט את הרגל. כשאתה לא אנוכי אתה חוזר הביתה ומדליק את האור ואין לך חשמל… כי לא שילמת חשבון חשמל. אתה שומע מוזיקה לא טוב כי קנית את מערכת הסטריאו הזולה במקום את היקרה… אבל אם אתה אנוכי, יש לך רכב יוקרתי, אתה אוכל טוב, יש לך דירה גדולה, יש לך מסך טלוויזיה גדול… אז כשאנשים שואלים: "למה אנשים כ"כ אנוכיים?" משום שזה בדיוק מה שהחברה מתגמלת.

הביטוי "הלם תרבות" נטבע כשאנשים הגיעו לתרבויות אחרות ומצאו את עצמם בהלם מהערכים והדפוסים ההתנהגותיים של אנשים אחרים. ההלם הוא משום שאנחנו נוטים לייחס התנהגות של בני אדם להיותם בני אדם, ולא חושבים על ההשפעה התרבותית. ילדים שגדלו מחוץ לתרבות האנושית מדגימים את העיקרון הזה באופן מעורר מחשבה. אוקסנה מאליה, שנזנחה ע"י הוריה וגדלה עם הכלבים בגינה, נמצאה כשהיא הולכת על ארבע, נובחת, אוכלת בשר נא, בעלת חוש ריח גבוה מהממוצע ועוד. המקרים האלה מזכירים לכולנו מה שאנחנו נוטים לא לקחת בחשבון: ההתנהגות שלנו אינה קשורה אך ורק להיותנו בני אדם אלא להיותנו מושפעים מהתרבות האנושית, ואנחנו חייבים לקחת צעד אחורה ולהטיל ספק בצורה רצינית בכל מה שאנחנו מייחסים ל"טבע האנושי".

כשאנשים גדלים בחברה עם ביטחון כלכלי, הם מתנהגים שונה מאוד מאיך שאנחנו רגילים שאנשים מתנהגים היום – זה לא טבע האדם.

Leave a Reply