פרויקט ונוס מזמין אתכם לחשוב מחדש על חלק מתפיסות האקטיביזם הרווחות היום, ולהצטרף למאמצים לקידום חברה שבה ההגנה על הסביבה בנויה אל תוך המערכת.
אומרים לנו שעתיד הפלנטה תלוי בסגנון החיים שנאמץ. שכדי לעשות שינוי כולנו צריכים לקבל בחירות אינדיוידואליות מוסריות יותר מבחינה סביבתית ו”להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם”. כולכם שמעתם את זה. אבל עצרו רגע ושאלו את עצמכם: האם גרמני שפוי כלשהו היה חושב שסירובו להסגיר יהודים לשלטונות בגרמניה היה עוצר את היטלר? האם איזשהו אמריקאי היה מאמין שהימנעותו מהחזקת עבדים הייתה מסיימת את העבדות? או שלקצר את יומם של העובדים במפעל שלו ל-8 שעות היה מביא לקיצור יום העבודה ברחבי ארה”ב? מה לגבי ניתוק מהמערכת בסגנון הקמת קומונה באיזו חלקת אדמה נידחת ברוסיה הצארית, האם היא הייתה משחררת אנשים מבתי הכלא של השלטונות? והאם מדיטציה עמוקה ויומיומית במטרה להפוך לאדם נאור, מודע ומואר יותר הייתה עוזרת, ולו במעט, לקדם את זכויות ההצבעה של שחורים או את חוק זכויות האזרח נגד ההפרדה הגזעית? אז מדוע עכשיו, כשכל העולם על הכף (או מתבשל על הסיר), כל כך הרבה אנשים נסוגים לסוג האינדיוידואלי הזה של ה”פתרונות”?

שחיתות בלתי נתפסת