מאמרים נוספים

קשה להאמין שקיים אדם אחד היום שלא שם לב ברמה מסויימת לדרך המעוותת בה החיים בחברה הזו מעודדים התנהגות פוגענית מבחינה חברתית. בין אם תאגיד ששופך זיהום לנהר כדי לחסוך כסף, חברה שמעסיקה עובדים בתנאי ניצול כדי להתחרות עם חברות אחרות, או עובד בחנות ש”מעקם” את האמת כדי למכור מוצר – המניע הוא תמיד זהה: רווח. המערכת הכלכלית תחתיה אנו חיים היום מתגמלת חוסר כנות באופן בסיסי, וכדי לא להבין זאת ברמה מסויימת, צריך להיות נתון לעיוורון קיצוני במיוחד, כתוצאה של הקניה תרבותית.

מבלי שלקחנו זאת מעולם בחשבון, המערכת שאנו גדלנו לתוכה התנתה אותנו להאמין שהתנהגות שאנו מכנים “לא מוסרית” או “מושחתת” היא תוצר של סוג מסויים של הפרעה חברתית שנובעת מ”בחירה שגויה” של אינדיוידואל. כל זאת מבלי לקחת בחשבון את ההשפעה הבלתי נתפסת של החיזוקים שהמערכת הזאת מתגמלת בעזרתם התנהגות איומה ונוראה, ואת הדיכוי שבעזרתו היא מענישה התנהגות הומנית. שכן אם אדם “בוחר” להיות “הגון”, הוא לרוב מפסיד כסף, ובכך גישה לצרכי החיים שלו ורמת החיים שלו יורדת. ואם הוא “בוחר” להיות “מושחת” הוא לרוב מקבל יותר מותרות ויותר אפשרויות בחיים. כך שכל ההתעסקות באינדיוידואלים יוצרת הטעייה מכוונת שמסיטה את תשומת הלב לאדם כזה או אחר במקום לבקר את המערכת עצמה.

אם קשה לכם עם זה: אילו הייתם נותנים לילד שלכם ממתק בכל פעם שהיה שובר משהו או נוהג בחוסר רגישות, ומענישים אותו בכל פעם שהיה מביע אהבה וחמלה, הוא היה הופך ללא כל ספק בכלל לסוג של פסיכופת. במצב כזה, לעולם לא הייתם רואים את התנהגותו כתוצאה של “רצון חופשי”, והייתם מבינים שמקור הבעיה הוא במערכת שיצרה אותו, ותיגמלה או דיכאה התנהגויות, שהוקמה ע”י ההורה.

אם כך הפרט אינו באמת “בוחר” את מעשיו. הוא מונע ע”י צירוף הנסיבות והצורך הטבעי להשיג את צרכיו. חלקם ביולוגים, אחרים תוצאה של התניה מוקדמת יותר.

אם אדם גדל בבית ללא אהבה כלל, הוא לא יהיה מסוגל להרגיש אמפתיה. ואם הוא רגיל כילד לקחת חיות מתות אליו למחסן ולחתוך אותן, אם ההתנהגות הזו לא מתוקנת ע”י ההורה (כי הוא אולי לא נמצא), ההתפתחות המצטברת שלה עשויה להוביל לכך שהוא עשוי להיות מסוגל לבתר אדם אחר לחתיכות מבלי להרגיש שום כאב.

והחברה מציבה סט של כללי מוסר על האינדיוידואל; החברה מוקיעה רצח, אך לא מונעת מאנשים לגדול בבתים ללא אהבה. היא מוקיעה בגידה בבני הזוג מבחינות רבות, אבל החברה לא מונעת משידורי הטלויזיה ומהמגזינים להתנות אנשים לאהוב סט מסויים של מאפיינים חיצוניים, שלא לכל האנשים יש. וכך אנשים הולכים עם בן זוג אחד אבל מבלים את חייהם ומקנאים באחרים, לא כי הם רעים, אלא כי כך הם הותנו להרגיש.

אבל אנשים נורמלים שגדלים בחברה הזו, גדלים לבקר ולהאשים את אותו אדם על כך שהפר את כללי המוסר, אבל לא מבקרים את החברה על כך שהיא מייצרת התנהגויות כאלה. רובם לא יודעים שזה מה שקורה, הם מותנים להאמין באינדיוידואליות. וכשהשופט עומד מול הנאשם ושופט אותו, הנאשם לא תמיד יכול להגן על עצמו. הוא לא יודע תמיד מה בסביבה שלו עשה אותו שונה, ולרוב מותנה ע”י החברה להאמין שהוא בחר בדרך הזו ואשם בכך.