בימים אלה בהם הכותרות בעיתונים עוסקות בשוטרים שמכים אנשים למוות (או סתם עד לצורך בפינוי לבית החולים) ואנשים משוחחים על הנושא בטווח שבין “צריך הכשרה טובה יותר לשוטרים” ל”צריך רפורמה במח”ש”, מצאנו לנכון לנסות להציע שהבעיה האמיתית נמצאת במקום אחר לגמרי. האלימות והבוז בין אדם לרעהו שרווחים בחברה שלנו, בין אם בין הנהג בכביש לנהג שלידו, בין אנשים הרבים בתור לסופר, או בין החשוד לשוטר שממולו, הם באמת אותם ערכים, בסיטואציות שונות.
אם נחשוב על זה לרגע, השוטר לא באמת יותר עצבני או חסר חמלה באותו רגע, מאשר הנהג בכביש שחמק בעשירית השנייה מתאונה עם שותפו לפיסת האספלט. ההבדל הוא שאצל השוטר, במקרה יש לו גם את האמצעים והלגיטימציה החברתית לפרק לחשוד את הצורה, ואלה מאפשרים לערכים האלה להתבטא במעשים, בדיוק כפי שבקרב כנופיות רחוב, יש לגיטימציה חברתית בקרב אותה תת-קבוצה, לדקור אדם על כך שנהג בך בחוסר כבוד, אך הרגש הוא אותו הרגש, בין אם אנשים מבינים את זה או לא. המקור אליו הוא התרבות שאנחנו גדלים לתוכה, והיעדר הכלים שהיא מקנה בכל הנוגע ליחסי אנוש.
אחת השאלות שנשאלות לעתים קרובות לגבי הפרויקט היא “איך תיתכן חברה ללא משטרה?”, מה שקשה מאוד לדמיין עבור רוב האנשים. קשה משום שהם מדמיינים את האנשים מהיום בחברה ללא משטרה, והתוצאה היא כאוס חברתי, אז הם רוצים שתהיה משטרה. אבל מה שאנשים באמת רוצים זה לא משטרה, מה שאנשים רוצים זה אנשים שלא צריך לשטר אותם.
במילים אחרות, כל עוד יש לכם חלק מהאנשים שחיים בבתים יפים, עם גינות מצוחצחות ומרחב, ואחרים גרים בדירי חזירים אורבניים, האנשים האלה שגרים במקומות המוזנחים והמטונפים האלה, יעשו מה שהם צריכים לעשות כדי לצאת משם. ואז מגיעים האנשים מהמקומות המצוחצחים ומכנים את המעשים האלה “לא מוסריים”, אסור לגנוב, אתה “עבריין”. יש להם כל-מיני שמות לדברים האלה.
אבל באמת שאין צורך בדברים האלה. פשוט בהרבה להפוך דברים לזמינים עבור אנשים. יש לנו את האמצעים והטכנולוגיה לספק לאנשים: בתים, מזון, חינוך, טיפול רפואי, ואת כל המוצרים והשירותים שהם מקבלים היום בתשלום – ללא תג מחיר. כ95% מהפשע נוגע למחסור, והפערים שהוא מייצר בין בני אדם. במקומות בהם מים נקיים זורמים בשפע, אף אחד לא קם באמצע הלילה ומתגנב עם דלי מים לבקתה. איש לא גונב מים. אם נהפוך דברים לזמינים עבור אנשים, זה הסוף של רוב הפשע.
כמובן שאז קמה האופוזיציה לטענה הזו, וטוענת: “נניח שכך, אבל מה לגבי האנשים שפשוט אלימים מלידה?”. קודם כל, היית מניח שהם עשו מחקר על הנושא וגילו שיש קבוצה גדולה של אנשים בחברה שלהם שאלימה מלידה. זה בדר”כ לא המקרה. זו בדר”כ פשוט הדעה שלהם. במילים אחרות, אין דבר כזה אנשים “פוגענים מלידה”, אנשים גדלים בתנאים שהופכים אותם לכאלה.
אם עדיין קשה לכם להאמין, אנחנו תמיד מזכירים את הסיפור של אלברט פיש. בעוד שרוב האנשים שמעו על ג’פרי דאהמר, שהיה רק אחד מהמקרים של האנשים שמצאו אצלו גופות מבותרות במקרר, וגילו שהוא נהג לעשות את זה באופן קבוע, אלברט פיש היה מקרה מוקדם יותר שמעט שמעו עליו.
פיש היה בחור נאה למראה, שאכל 45 ילדים (ע”פ חלק מההערכות בכל אופן). הציבור בזמנו רצה לקרוע אותו לגזרים על כך. אדם יחיד, בשם וורת’האם, פסיכיאטר ואישיות נדירה, אמר “אל תהרגו אותו, אני רוצה לברר מה הפך אותו לכזה”, והוא כתב על זה ספר. הספר נקרא “מופע האלימות” (show of violence), והוא נמצא ברשימת הספרים המומלצים באתר של הפרויקט.
בתמצית, מה שוורת’האם גילה, הוא שכאשר פיש היה בן בערך 10, הוא נגע באיבריו הפרטיים. ילדים בגיל הזה לא יודעים במה מדובר, והם נוגעים שם כי זה מרגיש טוב. אמא שלו הייתה נוצריה בפטיסטית אדוקה. היא נכנסה לחדר שלו וראתה אותו. הילד לא ניסה להחביא את זה, לא הייתה לו שום התייחסות מיוחדת לנושא. אמא שלו התפרצה עליו בצעקות: “אתה תלך לגיהינום על כך שאתה נוגע ככה באיבר הזה! אתה תישרף שם לנצח נצחים!”. הילד רעד מפחד. ב-2 בלילה האמא סיפרה שהיא שמעה צרחות מהחדר שלו, והיא נכנסה וראתה שהוא תקע מחטים באיבר המין שלו – הרי הוא לא רצה ללכת לגיהינום. מאוחר יותר הוא היה לוקח בני מיעוטים ליער ומנסה לחתוך להם את איבר המין, כדי להציל אותם מהגיהינום!
הנקודה היא שבעוד שהרבה אנשים היו מסתכלים על מקרה כמו של פיש כמקרה פסיכיאטרי, מולד, אחד שנולד פסיכופת וכו’, זה לא נכון. יש הרבה אנשים, שנולדו בסדר גמור, ועוותו ע”י הסביבה שהם גדלו בה.
במילים אחרות, מה שנלקח מאיתנו באופן מטריד בתרבות הזו ששמה דגש על היחיד והיכולות שלו, היא שכל אדם הוא בסופו של דבר קורבן של נסיבות החיים והתרבות שהוא גדל אליהם. כפי שאנחנו נוהגים לציין, אם היית נולד אצל ציידי הראשים באמאזונס, ולא היית רואה שום דבר אחר, היית צייד ראשים והיו לך ראשי אדם כרותים בבקתה, ואם היו שם מספיק מהם, אולי היית מרגיש גאווה על כך שצדת הרבה ראשים. ואם היית נולד בגרמניה הנאצית, אחרי שהיטלר שרף את רוב הספרים, וכל מה שהיית שומע זה “הייל היטלר, גרמניה מעל לכל!”, מה היית יכול להיות חוץ מנאצי? אנשים לא חופשיים ולא אינדיוידואלים, הם תמיד משקפים את הרקע שהם באים ממנו. כל גזען נחשף לגזענות, זו לא אשמתו. אם יש לו גידול במוח, או נזק גנטי, זה לא אשמתו. הוא צריך סיוע ועזרה, לא להיות בכלא.
מילים כמו “אחריות”, “טוב ורע”, “בחירה חופשית”, הם רעיונות פשוטים להבנה, אבל הם נותנים לאנשים מידע שגוי על התנהגות אנושית: שאנשים אחראיים למעשיהם. הם באמת לא, על אף שאנחנו גדלים להאמין בכך, ע”י התרבות שנולדנו לתוכה. הרעיונות הישנים של לשפוט אנשים, להעמיד אותם בפני בית דין, ולהכניס אותם לכלא, לא שייכים לעידן הזה, הם שייכים לעידנים של חושך ובורות, כאשר אנשים לא ידעו מה הופך אנשים לכאלה. היום אנחנו בקושי נמצאים בשלהי אותם העידנים, מהבחינה הזו.
בפרויקט ונוס לא יהיו בתי כלא ולא משטרה, לא צבאות ולא חילות ים. משום שאין בהם צורך, במקום בו אנשים גדלים בסביבה שפויה ומקבלים אוריינטציה וחינוך שפויים. אם אנשים פוגעים באנשים אחרים בכל זאת, הם מקבלים עזרה, ואנחנו לומדים את הסביבה שיצרה אותם כך שהמקרים האלה לא יחזרו בעתיד.
העולם היום הוא מקום משונה. האוניברסיטאות שלנו מצויידות מתמיד, אך המלחמות נעשות גרועות יותר, והפצצות נעשות קטלניות יותר. פצצות הגרעין של היום קטלניות פי אלף מאלה שהפילו על הירושימה ונגסקי. אז אנחנו אומרים שיש משהו לא תקין בחינוך שלנו – הבנת התנהגות האדם. למדנו לנווט מעבורות חלל אל הירח, ולאסוף דגימות משם ללא מגע יד אדם, אך בכל הנוגע לבני אדם אנחנו עדיין מנהלים את אותן שיחות עם אותם מונחים כפי שניהלו אותם בני אדם לפני אלפי שנים. שיחות על אנשים “טובים” ו”רעים”, אנשים “עצלנים” ואחרים “נולדו עם הרבה מוטיבציה”, ועל “טבע האדם”. אותם שדים ורוחות, יישויות שידינו אינה משגת לבחון אותן, שנהגנו לייחס למחלות בימי הביניים, אנו עדיין מייחסים היום באדפטציה של שפה ושיח מודרניים, להתנהגות של בני אדם. הם לא יודעים מה הופך אדם לעצלן אז ההנחה היא שאיזושהי תכונה פנימית בסיסית אחראית לכך, אך הבסיס לאותה הנחה תמיד נעדר מהשיח. ובכן, אותה מהפכה שקרתה מאותה תקופה להיום ברפואה, כימיה, ביולוגיה, פיזיקה, צפויה לקרות גם בנוגע למדעי ההתנהגות. זאת כמובן, אם לא נשמיד את עצמנו בתהליך ההגעה לשם במלחמה גרעינית, או נהרוס את הסביבה. זה תלוי במה שבני אדם בעידן הזה יעשו עם המידע הזה כשהם נתקלים בו. אם הם לא יפסלו את הרעיון על הסף, ינהלו על כך שיח עם אנשים, ישאלו שאלות רלוונטיות, סיכוי גדול יותר שנחייה לראות את השינויים האלה בימי חיינו.
