האם כל מה שצריך זה ראש ממשלה טוב?

הדרך בה רוב האנשים מותנים להגיב לפתרון הבעיות בחברה היא ע”י הטלת האחריות על הפוליטיקאים. המשחק הפוליטי מעוצב כך שאנשים מותנים לסמוך על נציג תורן של שלטון ההון משום שהם מאמינים שהם בחרו אותו. הם “הצביעו עבורו” ולכן הם “משתתפים” בתהליך ומסופקים. מרגע שהוא נבחר לציבור אין כל יד בדבר, והממשלה עושה פחות או יותר מה שהיא רוצה.

האם הצבעתם עבור דחיית הקמת הרכבת הקלה? האם הצבעתם עבור הירידה בתקציבי הבריאות? האם הצבעתם עבור הפרטת משק המים? איפה אתם משתתפים? איזו אשליה…

והנה זה שם מול העיניים שלנו כל הזמן ואנשים עדיין חושבים שהם משתתפים במערכת הזו כיוון שהם יכולים להכניס פתק לקלפי פעם בכמה שנים ולבחור איזה מועמד שנבחר מראש. הממשלה מעולם לא הייתה ומעולם לא תהיה למען הציבור במערכת שמבוססת על רווח. אם למישהו יש הרבה כסף ולך אין, הוא יכול לתמוך במועמד שהוא רוצה ואתה לא. אנחנו לא בוחרים את הנציגים, הם מושמים שם ע”י התעשייה כדי לדאוג לאינטרסים שלה, ולרצון הציבור כמעט ואין השפעה. דרוש הרבה כסף לקמפיין בחירות, לתשדירי טלויזיה, למודעות ענק… אם אין לך את הכסף, אף אחד לא ישמע עליך ואתה לא תוכל להיבחר. כדי להשיג את הכסף להיבחר, אתה צריך למכור את עצמך לתעשייה, וכשאתה מגיע לתפקיד אתה צריך לרקוד לפי החליל שלה.

הקונספט המסורתי של דמוקרטיה השתתפותית הוא בדיחה אכזרית. במשך אינספור דורות נעשה שימוש במשחק הזה כדי לעבוד על הציבור לחשוב שהוא משתתף. מעולם לא הייתה דמוקרטיה ולעולם לא תהיה כל עוד הכוחות הכלכליים במקומם והמחסור מונצח.

ובכנות, כולם יודעים עמוק בפנים ששינוי אמיתי של המצב לא יגיע מכמה חברי כנסת או שרים בממשלה. הגיע הזמן להפסיק להשלות את עצמנו. דרוש שינוי מהותי בשיטה הכלכלית.

אם לא נחשוב בשביל עצמנו, אנשים אחרים יחשבו במקומנו, וזה נקרא פאשיזם, לא דמוקרטיה. אנו מציעים שיטה חדשה. אם היא לא נראית לכם, תטילו בה ספק. אם יש משהו שלא ברור, תדרשו תשובות. ביקורת זו הדרך היחידה ללמוד ולשפר. זיכרו, זה תלוי בכם עכשיו, הממשלה לא תפתור את המצב בשבילנו. הפתרונות שהם יציעו יהיו בשביל מי שהם עובדים עבורו באמת – הם לא יציעו שום שינוי מהותי.