שני צוותים נפרדים של חוקרים, אחד מאונ’ פרינסטון והשני מ-MIT, מצאו עדות לסוג תיאורטי של חלקיק נטול מסה. החוקרים מאמינים כי תכונותיו המיוחדות עשויות להפוך אותו לשימושי באלקטרוניקה בעתיד כולל בפיתוח של מחשבי קוואנטום.
רבים מאמינים כי פרויקט ונוס מורכב מקבוצה של אנשים שמחזיקים בעמדות של “אופטימיזם טכנולוגי”, הרעיון שלפיו יהיה ניתן לפתור את כל הבעיות שלנו באמצעות טכנולוגיה, בין אם מדובר על פיתוח אמצעי מניעה למניעת פיצוץ אוכלוסין, פיתוח מערכי הגנה נגד טילים מול הסכנה של שואה גרעינית, פיתוח דרכים משוכללות יותר לייצור מזון למיגור הרעב העולמי, מציאת שיטות חדשות לניקוי הסביבה ופיתוח דרכי ייצור נקיות יותר או מציאת סוגים חדשים של אנרגיה להתמודדות עם משבר האנרגיה וכו’.
אבל אין דבר רחוק יותר מהאמת.
אנחנו לא מאמינים שהטכנולוגיה יכולה לפתור את כל הבעיות. אמצעי מניעה יכולים למנוע פיצוץ אוכלוסין רק אם בני אדם יעשו בהם שימוש. טילים נגד טילים עשויים למנוע אסונות אחדים, אך מניעה של שואה גרעינית תתרחש רק כשנבין את הגורמים שמביאים עמים שונים לידי מלחמה. טכנולוגיות לייצור נקי ולניקוי הסביבה או טכנולוגיות חדשות לייצור אנרגיה, לא שוות דבר אם האדם אינו בוחר ליישם אותן בפועל (מה גם שרבות מהן קיימות שנים רבות וטרם נעשה בהן איזשהו שימוש). וכל עוד מערכת המחירים, על פיה לכל דבר מוצמד תג מחיר, ניצבת במקומה, נמשיך להנציח בעיות של מחסור ע”י השמדת מזון ומניעת ייצור, ולעולם לא ייפתרו בעיות רעב בעולם.
פרויקט ונוס אומנם שם הרבה דגש על מדע וטכנולוגיה והפוטנציאל שלהם לחולל מהפכה בדרכי החיים שלנו, אך אם לא נשים את תשומת לבנו אל הגורם האנושי, לעולם לא ייפתרו הבעיות שלנו. היום, אם מהנדסים עובדים ומייצרים מטוס מהיר יותר ובטוח יותר, הפיתוח הזה ישמש בעיקר לצרכים צבאיים – על מנת להרוג אנשים. אז המסר הוא שמה שנחוץ לנו בעת הזאת, הוא בראש ובראשונה מדע של התנהגות אנוש.
אבל האנשים האלו שהיום מכנים עצמם מדענים – אינם מדענים, עבורנו. חוקרים שעובדים על התנהגות של חלקיקים, אילו היו מדענים אמיתיים, היו עוצרים ושואלים: “רגע אחד, מה קורה כאן? למה אנחנו יוצאים למלחמה שוב? למה אנחנו מחריבים את הסביבה? מה ההיגיון לעבוד עכשיו על התנהגות של חלקיקים בזמן שהחברה מתמוטטת מסביב?” הם היו מניחים בצד את הבעיות האלו ועוברים לסוציולוגיה, מדעי ההתנהגות, פתרון קונפליקטים. העניין שלהם לא היה עוצר בפיזיקה. מדען אמיתי היה איש אשכולות, העניין שלו במדע לא היה בדיסיפלינה מסויימת, אלא ביישום דרך החשיבה המדעית, המתודולוגיה, לכל התחומים.
זו הפרספקטיבה המוגבלת שאנו מקבלים היום, בחינוך שלנו, שמסוגלת להפוך אדם לארכיטקט או כימאי. זה אולי יכול להיות בסדר אם הוא מתכוון לחיות כל חייו בחללית מבודדת, שסובבת את כדוה”א, אבל אם הוא מתכוון לחיות סביב אנשים ולקחת חלק בחברה הוא צריך להכיר קצת אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, להבין את הקשר שלו לסביבה, מה גורם לאנשים להתנהג כפי שהם מתנהגים – כך שהוא יבין מה לעזאזל קורה סביבו. היום כשאנשים עושים דברים פוגעניים, הם גדלים לומר: “טוב, אני מניח שזה טבע האדם”. אבל נדיר מאוד שהם אומרים: “צעקתי עליך אתמול כי זה טבע האדם שלי”, הם יחפשו את הסיבות לכעס וינסו לפתור אותן. אבל תמיד יש להם תחושה שאנשים אחרים הם הבעיה.
למה? משום שאנו מעניקים לחוקרים היום את הציוד הטוב ביותר לעשיית מחקר בתחומים רבים, והם עושים בהם התקדמות רבה, אך בתחום אחד אנחנו נמצאים אלפי שנים מאחור – הבנת התנהגות האדם.
במילים אחרות, אנחנו משגרים גשושיות שיוצאות לחקור את חוצות מערכת השמש שלנו ומפתחים חומרים חזקים יותר וקלים יותר לשימוש תעשייתי – כשזה נוגע להנדסת חומרים, פיזיקה, כימיה, אנחנו ממשיכים להתקדם ולהתפתח. אך הרגלי החשיבה שלנו, השפה שלנו, דפוסי ההתנהגות שלנו, תפיסות ה”טוב” וה”רע” שלנו, הרעיונות הישנים של “צדק”, “כבוד” ו-“חירות”, כולם מגיעים מההיסטוריה העתיקה של המין האנושי, היכן ש”הנקמה מתוקה”, ואנשים מסוימים הם “רשעים”. התפיסות האלה מקורן בראשית הציויליזציה – אין להן מקום במאה ה-21 – אך הן רווחות היום כמעט בכל מקום.
ההבנה של התלות שלנו בסביבה, לוקה מאוד בחסר, וכך עיסוק בעניינים סביבתיים נתפס כמפגן של “טוב לב”. זה לא “טוב לב” שאנחנו צריכים. אנחנו מוכרחים לחיות באיזון דינאמי עם הטבע, אחרת לא נוכל לחיות. במילים אחרות, אנחנו תלויים בסביבה.
כל עוד מדברים באוניברסיטאות שלנו על התנהגות אנושית מבלי להתייחס למערכת הכספית שמייצרת את התמריץ להזיק לסביבה, לצאת למלחמות, ואת המנטליות האנוכית שבבסיס התרבות שלנו, לא נוכל לפתור את הבעיות שלנו. כל עוד השפה היומיומית שלנו מכילה ביטויים כמו “שטויות! אתה לא יודע על מה אתה מדבר!”, או “ככה הדברים היו וככה הם תמיד יהיו!”, הבסיס לאגו ודוגמטיות בתרבות שלנו, יישאר במקומו.
אז פרויקט ונוס לא עוסק בפיתוח טכנולוגיות שיצילו את המין האנושי. הוא עוסק בפיתוח מנטליות ודרך חשיבה שימושיות יותר לפתרון בעיות, וליצירה של חברה גלובלית שבה שלום הוא לא ההפוגה בין מלחמות אלא המצב הקבוע, ו”זכויות אדם” הן לא רק הצהרות על גבי נייר, אלא דרך חיים.
אז אם אתם אוהבים את מה שאנחנו מדברים עליו, אם זה נשמע הגיוני, תעשו שייר. בנוסף אתם מוזמנים לקרוא על הרעיון באתר שלנו, ולצפות בסרטונים בערוץ שלנו ביו-טיוב (יש תרגום לעברית).
