מה פרויקט ונוס מציע

פרויקט ונוס מזמין אתכם לחשוב מחדש על חלק מתפיסות האקטיביזם הרווחות היום, ולהצטרף למאמצים לקידום חברה שבה ההגנה על הסביבה בנויה אל תוך המערכת.

אומרים לנו שעתיד הפלנטה תלוי בסגנון החיים שנאמץ. שכדי לעשות שינוי כולנו צריכים לקבל בחירות אינדיוידואליות מוסריות יותר מבחינה סביבתית ו”להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם”. כולכם שמעתם את זה. אבל עצרו רגע ושאלו את עצמכם: האם גרמני שפוי כלשהו היה חושב שסירובו להסגיר יהודים לשלטונות בגרמניה היה עוצר את היטלר? האם איזשהו אמריקאי היה מאמין שהימנעותו מהחזקת עבדים הייתה מסיימת את העבדות? או שלקצר את יומם של העובדים במפעל שלו ל-8 שעות היה מביא לקיצור יום העבודה ברחבי ארה”ב? מה לגבי ניתוק מהמערכת בסגנון הקמת קומונה באיזו חלקת אדמה נידחת ברוסיה הצארית, האם היא הייתה משחררת אנשים מבתי הכלא של השלטונות? והאם מדיטציה עמוקה ויומיומית במטרה להפוך לאדם נאור, מודע ומואר יותר הייתה עוזרת, ולו במעט, לקדם את זכויות ההצבעה של שחורים או את חוק זכויות האזרח נגד ההפרדה הגזעית? אז מדוע עכשיו, כשכל העולם על הכף (או מתבשל על הסיר), כל כך הרבה אנשים נסוגים לסוג האינדיוידואלי הזה של ה”פתרונות”?

שחיתות בלתי נתפסת

“עזבו אתכם מקומפוסט”

נדמה שחלק מהבעיה היא שעשו עלינו עבודה טובה. אנו קורבנות של קמפיין של הטעיה שיטתית. תרבות הצריכה ודפוס החשיבה הקפיטליסטי לימדו אותנו לבלבל בין בחירות של אורח חיים אישי לבין אקטיביזם. באריזות המוצרים מנסים לדחוף לנו ש”לחיות ירוק” זה לקנות את המוצר הזה, או ההוא (כי הם פירמה מאוד ירוקה ואקולוגית כמובן). וזה לא רק בפרסומות.

הסרט “אמת מטרידה” של אל גור, עזר להעלות את המודעות לגבי ההתחממות הגלובלית. אבל שמתם לב שכל הפתרונות שהוצעו בו נגעו לצריכה פרטית כמו החלפת נורות, ניפוח צמיגים, צמצום זמן הנהיגה בחצי, ולא נגעו כלל בלקיחת הכוח מהתאגידים או עצירת הכלכלה המבוססת על צמיחה שהורסת את כדור הארץ? בסרט, שמענו את אל גור אומר: “כל אחד מאיתנו גורם להתחממות הגלובלית, אבל כל אחד מאיתנו יכול לבצע בחירות על מנת לשנות זאת, בעזרת הדברים שאנו קונים, החשמל שאנו משתמשים בו, המכוניות שאנו נוהגים בהן. אנחנו יכולים לבצע בחירות כדי להפחית את פליטת גזי החממה האישית שלנו ל-0%”.

אבל אפילו אם כל בן אדם בארה”ב היה עושה כל מה שהוצע בסרט, פליטת גזי החממה בארה”ב הייתה מופחתת רק ב-22%, בעוד שהקונצנזוס המדעי הוא שהפליטה צריכה להיות מופחתת לפחות ב-75%, בכל רחבי העולם.

ומה לגבי אנרגיה באומה הבזבזנית בתבל? קירק פטריק סייל סיכם את זה כראוי: “במשך 15 השנים האחרונות, הסיפור היה זהה בכל שנה: צריכה פרטית – בבית, ע”י המכונית הפרטית וכו’, היא לעולם לא יותר מרבע מסך הצריכה הכולל; הרוב המוחלט הוא מסחרי, תעשייתי, תאגידי, ע”י עסקי החקלאות והממשלה (הוא שכח את הצבא)”. אז, אפילו אם כולנו היינו עוברים לרכיבה על אופניים ויושבים בחושך כל שעות היממה, תהיה לכך השפעה מזערית על השימוש באנרגיה, על ההתחממות הגלובלית והזיהום האטמוספרי.

אבל מה עם אשפה? ב-2005, כמות האשפה העירונית הנוצרת בממוצע על-ידי אדם, בארה”ב, הייתה בערך 755 קילוגרם. “וואו. זה נשמע המון. כדאי שנמחזר!” אומר לעצמו היחיד המשתומם. אז נניח שאתם ממחזרים. הכל. חדלתם מלייצר אשפה. אתם ודאי חשים גאווה עצומה. אבל ידעתם שהאשפה העירונית בארה”ב היא רק 3% מסך האשפה הכולל?

ובואו נדבר על מים. אנחנו שומעים לעתים כל כך תכופות שהמים המתוקים אוזלים. מאגרי מי התהום אוזלים, נהרות מתייבשים בשל מחסור במים. וזה נכון. אבל נאמר לנו שבשל כך אנחנו צריכים… לעשות מקלחות קצרות יותר… אז בעצם כל המחסור הזה במים הוא כי אנחנו מתקלחים יותר מדי? לא. בארה”ב, ביותר מ-90% מהמים שנמצאים בשימוש ע”י בני אדם, עושות שימוש החקלאות והתעשייה. יתר עשרת האחוזים מחולקים בין רשויות מוניציפליות, וצריכה פרטית. בחישוב כולל, במקרים רבים, מגרשי גולף עירוניים עושים שימוש באותה כמות מים בה משתמשים האנשים שחיים באותן ערים. זה טירוף! גם במדינות שבהן התעשייה לוקחת חלק קטן יותר בשימוש במים, כמו בישראל, נשאלת השאלה: האם באמת הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות בנושא הוא להורות לאינדיוידואלים להשתדל להפחית את הזמן שלהם מתחת לטוש? האם אין בנמצא פתרונות מערכתיים טובים יותר?

בואו נחזור רגע למשפט של אל גור, כי הוא מדהים בעיניי: “כל אחד מאיתנו גורם להתחממות הגלובלית, אבל כל אחד מאיתנו יכול לבצע בחירות על מנת לשנות זאת”. זה מחמם לב ממש. אל גור מתאר פה חברים לצרה, משפחה של ממש, בה לכולם יש כוח שווה לפתור את המצב אליו נקלעו. ואם זה לא מצליח? כנראה שאנחנו לא מתאמצים מספיק. אז קדימה חבר’ה, בואו ננסה חזק יותר! עבודת צוות! קצת יותר מאמץ עם השקיות בד בסופר ואנחנו שם…

אלא שהתמונה ההרמונית הזו היא דרך מאוד יפה ואלגנטית להתעלם מהעובדה המציקה, שלא לכולנו יש את אותו הכוח בחברה הזאת. ליחידים יש הרבה כוח, אבל יש כמה יחידים שהכוח הגדול נמצא בידיים שלהם. אלה מי שמכתיבים ומתווים את המדיניות המערכתית: דהיינו, הממסד והתאגידים שמחזיקים בו בן ערובה. יש להם אפילו יכולת לייצר בעיות חמורות מאוד בעקבות המדיניות שלהם (אתם יודעים, כמו התחממות גלובלית, למשל), ואם הבעיות האלה מאיימות על עתיד האנושות? יש להם כוח לפתור אותן.

אקטיביזם אינדיוידואלי, לא רק שהוא לא יעיל בלגרום לסוג השינוי שנחוץ על מנת לעצור את ההרס של הסביבה, חשוב גם לשים לב איך הוא מייחס אשמה באופן שגוי לאינדיבידואל, ובמיוחד לאינדיוידואלים חסרי אונים במיוחד, במקום לאלו שמחזיקים בכוח האמיתי במערכת הזו, ולמערכת עצמה.

בנוסף, הוא מבוסס על הרעיון השגוי שבני האדם יפגעו בסביבה שלהם באופן בלתי נמנע. הרעיון של “לחיות חיים פשוטים” בתור אקטיביזם, מורכב אך ורק ממזעור נזקים, ומתעלם מהעובדה שבני האדם גם יכולים לעזור לכדור הארץ! אנחנו יכולים לשקם נחלים, אנחנו יכולים לנקות את האוויר, אנחנו יכולים לייצר אנרגיה ירוקה, אנחנו יכולים לבנות מוצרים כך שיחזיקו מעמד ולא יחייבו צריכה מתמשכת, אנחנו יכולים להנדס מערכות שייצרו יותר מזון עם פחות מים, וללא ריסוס. כמובן שכדי לעשות את הדברים האלה אנחנו צריכים לשנות לא רק את אורח החיים שלנו, אלא את המערכת עצמה.

אנחנו יכולים ללכת בדרכם של אקטיביסטים אמיצים ששרדו את התקופות הקשות שצוינו בתחילה; גרמניה הנאצית, רוסיה תחת שלטון הצארים, ארה”ב שלפני מלחמת האזרחים, שעשו הרבה יותר מאשר להפגין צורה אישית של טוהר ולקוות שהחברה תשתנה בעקבותיהם. הם התנגדו באופן אקטיבי לעוולות שהקיפו אותם, שנגרמו על-ידי בעלי הכוח. אנחנו יכולים ללכת בדרכם של אלו שזכרו שתפקידו של אקטיביסט הוא לא לנווט בין מערכות רודניות עם כמה שיותר יושרה אישית, אלא להניע אנשים לחבור יחד כקבוצה גדולה ולהביא לשינוי המערכת שמייצרת את הבעיות האלה מלכתחילה.

גנדי אמר “היו השינוי”, זה נכון. אבל הדגש המוגזם שמושם בתרבות האינדיוידואליסטית שלנו על דמותו האייקונית כגיבור יחיד שמהווה דוגמה מפספסת את הלקח החשוב מהאנקדוטה ההיסטורית הזו. גנדי לא רק ישב בביתו וניהל אורח חיים מוסרי ובכך יצר שינוי. הוא דיבר עם אנשים, הוא נדד ברחבי הודו והנהיג אנשים אחריו באופן אקטיבי כנגד המערכת. גנדי לא רק “היה השינוי” בחייו האישיים, הוא גם פעל למענו.

אז שימו בצד רגע את רגשות האשם, כמו גם את הגאווה בנקיון מצפונכם, מפו וזהו את מוקדי הכוח, מיצאו קבוצה שמנסה לשנות את המערכת עצמה, הצטרפו אליה, והתחילו לעשות שינוי מערכתי ואמיתי.

ובקיצור: עזבו אתכם מקומפוסט.

(מבוסס על הסרטון forget shorter showers)

ולמקרה שלא הבנתם את הרמז, אתם מוזמנים להצטרף אלינו, לפרויקט ונוס, ולעזור ליצור מערכת עם תכנון סביבתי אחראי שבה אין יותר ארגוני איכות סביבה או יום כדוה”א, כי אין בהם צורך, במערכת שבנויה כך שהזנחה סביבתית לא קיימת מלכתחילה.