היום, אנחנו גדלים להאמין שחלק מהאנשים נולדים מוכשרים, חלק טיפשים, חלק אינטיליגנטיים, חלק עצלנים, חלק עם הרבה מוטיבציה, חלק עקשנים, חלק ותרנים, חלק יצירתיים, חלק לא כ”כ – כל זה לגמרי לא נכון. כל ילד יכול להיות יצירתי. התכונות האלה לא מולדות. אלה אמונות עממיות שעדיין רווחות היום, כי אנשים לא יודעים מאיפה מגיעים ההבדלים האלה.

ילדים היום מגיעים מסביבות שונות, בתים שונים, ומקבלים תנאים אחרים. ילד אחד משכונת עוני עשוי להסתכל על השמיים ולשאול: “אבא, מה מחזיק את הירח שם למעלה?” ואבא יכול לומר: “מאיפה אני יודע? לך תצפה בטלויזיה ותפסיק לשאול שאלות מטופשות”. ילד שאבא שלו אולי יותר משכיל יגיד: “אולי נבדוק על זה באנציקלופדיה”. ואם אבא שלו פיזיקאי הוא עשוי

לשבת ולהסביר לו על כבידה וכוחות צנטריפוגליים. מאוחר יותר כל הילדים האלה מגיעים לכיתה א’ ולמורה יכולות להיות כל מיני דעות על מי הילדים הכי חכמים, הם מסתכלים על זה כגנטי, משום שהם לא מבינים שום דבר, במה הופך ילדים לכאלה. אנחנו אומרים שאלו חוויות מהסוג הזה שמשפיעות על הכישורים והאופי של ילדים, ולא שהם נולדים כך ושזה גנטי.

על אף מה שרבים מאיתנו גדלו להאמין, גנים לא עושים את זה. גנים לא הופכים ילד לצייר טוב, או מעניקים לו תכונות אופי. זה פשוט לא איך שגנים עובדים. גנים הם רצועות של די.אן.איי, שמייצרות חלבונים. אלה חיוניים לתפקוד המוח ומערכת העצבים ויכולים להציב נטיות להתנהגות, אבל הם לא מייצרים או קובעים התנהגות. כשמדברים היום על “גן שאחראי על דיכאון”, אין הם מתכוונים לכך שמי שיהיה לו את הגן הזה, יחווה דיכאון. אם יש לילד רקמת מוח עשירה יותר באיזורים שאחראים על מתימטיקה או מוזיקה, אבל הוא נחשף פחות למוזיקה מילדים אחרים או לומד מתימטיקה ממורה גרוע יותר, הוא עשוי להיות אפילו פחות טוב בתחומים האלה מהממוצע.

חלק מהגנטיקאים היום כ”כ טיפשים, שהם עדיין מחפשים את הגן ההומוסקסואלי, או הגן השמאלני או הימני, מה שנידון לכישלון מההתחלה. כמה טיפש אפשר להיות? כשזה ברור שהספרים שאנחנו קוראים, המודלים לחיקוי שלנו, האנשים שאנחנו נפגשים איתם ומבלים זמן איתם, משפיעים על ההתנהגות שלנו. זה מגיע מהסביבה.

עוד על הנושא של גנים והתנהגות כאן

מה בנוגע לעצלנות ותמריץ? לפעמים, אם ילד מקבל הרבה שבחים על כך שהוא מנקה ומסדר, הוא ייטה להרגיש טוב עם הפעילות הזו, ולחזור עליה. אם לא מעריכים אותו על כך, אם דורשים ממנו לבצע אותה, או שיש משהו מעניין יותר שהוא רוצה לעשות שמונעים ממנו, לפעמים זה מרפה את ידיו, לבצע את המטלה הזו והוא לא נהנה ממנה.

והורים היום, באמת לא יודעים איך לגדל ילדים, ולא מבינים מה הגורמים שמעצבים אישיות של ילד. כשהורה אומר: “הילד מוכשר”, כל מה שהוא מנסה לומר הוא: “אין לי מושג קלוש איך ילד בן 6 יכול לצייר פרופיל של סוס כ”כ יפה”, זה לא שהילד נולד מוכשר. זה שהיה לו יותר נסיון בציור, כי בזמן שהחברים שלו שיחקו כדורגל, הוא ישב וצייר. הוא השתפר בזה לאט לאט, אסף ניואנסים של טכניקה בלי לדעת שהוא עושה את זה. וכשמביאים את כל הילדים יחד לצייר בגן, אם ילד אחר יושב ליד הילד הזה ורואה שהוא מצייר הרבה יותר טוב ממנו, הוא עשוי לא לרצות לצייר במחשבה שהוא לעולם לא יוכל לצייר ככה.

בעתיד, כל הילדים יקבלו את החינוך הטוב ביותר כך שיוכלו להגיע לפוטנציאל הגבוה ביותר שלהם. אין דבר כזה “אנשים לא מוכשרים”, אפשר ללמד כל אחד לעשות כל דבר. כשפרסקו היה מלמד ילדים הם כולם היו מקבלים 100, לא היו וריאציות בציונים, אבל הוא היה עובד איתם בצורה שונה. כשהם היו מציירים הוא היה משתמש במחיצות בין הילדים, כך שלא יוכלו להציץ ולהשוות, והוא היה עובר אחד אחד, מדריך אותם איך לצייר ואומר להם שהם מתקדמים יפה מאוד, ואחרי שבועיים כשכולם ציירו מצויין – אז הוא הסיר את המחיצות. במילים אחרות, מורים היום לא יודעים אפילו איך ללמד.

הרעיון ש”חלק מהאנשים טיפשים, או לא מוכשרים, ואין מה לעשות, צריך לתת להם עבודות פשוטות כדי שיהיה להם משהו לעשות, למסכנים” הוא מתנשא, ופשוט לא נכון ומפריע לנו לייצר קדמה. ככל שהמדע מתקדם, ככה נדמה יותר שרוב ההבדלים ביננו נוצרים מן הסביבה, וסביבה מאתגרת ובטוחה תוליד אנשים חכמים ויציבים יותר בעוד סביבה מנוונת או מסוכנת תיילד לנו אנשים עצלנים, משועממים, אלימים או מניפולטיבים.

העולם שאנחנו חיים בו היום הוא עולם ישן, עולם שאנשים עדיין לא נכנסו לתחום של התנהגות במובן שאנחנו מדברים עליו, ולא נתנו מספיק תשומת לב לדברים האלה. הנקודה היא שאפשר להפוך כל ילד ללאונרדו דה וינצ’י, לאיינשטיין, אם הם יגודלו להיות כאלה. היום הם לא יודעים איך לעשות את זה.

האם טבע האדם הוא לא גנטי?

Leave a Reply