יש אנשים שלפעמים חושבים שמה שאנחנו מציעים הוא דיקטטורה של אליטה של מדענים. אנחנו מתנגדים לרעיון כזה. אנחנו מתנגדים לשים מדענים בשלטון.

כי מדענים היום מקבלים תגמול כספי על עבודה ככימאי, או בשביל לעבוד בחברת תרופות, או אפילו בשביל הצבא. מהנדסים היום מקבלים שכר טוב, אז לא תמיד אכפת להם מהחברה. פרויקט ונוס מציע הסתכלות על החברה וניהול בצורה מדעית, אבל רוב המדענים היום הם “מדעיים” בכימיה או “מדעיים” בהנדסת מבנים – כלומר מסתכלים בצורה מדעית על תחומי ההתמחות שלהם, אבל הם לא מדעיים ביחסי אנוש. הם יודעים מעט מאוד על התנהגות אנושית, על ניהול והנדסה חברתית וככה הממסד יכול להשתמש בהם. חשיבה מדעית זה אומר ביקורתיות, הטלת ספק, לא לקבל דעות של אנשים, אלא ללכת ולבחון דברים מקרוב גם אם סותרים את האמונות הקודמות שלנו. אבל בגרמניה הנאצית, הרבה מדענים הלכו עם היטלר. באיטליה הם התיישרו עם מוסוליני. רוב המדענים בעולם מיישרים קו עם הפטריוטיות של המדינה שלהם. אם הם באמת היו מדענים הם היו שואלים: “איך זה שנדמה במדינה שלי שתמיד המדינה שלי צודקת?” והם היו מתקשרים למדענים במדינה אחרת ושואלים אותם איך זה אצלם במדינה – וגם שם המדענים היו אומרים שזה נדמה שדווקא המדינה שלהם צודקת. הם היו אומרים לתהות יחדיו על הסתירה, הם היו צריכים להטיל ספק מאוד גדול בממסד שלהם, בממשל, בפטריוטיות שהיא סוג של אמונה עיוורת במדינה שבה גדלת. מדענים אמיתים היו שואלים: “מה גורם למלחמות? מה גורם לאנשים לשנוא אותנו כל כך עד שהם מוכנים להקריב את חייהם בשביל לפגוע בנו?” ונעים לעבר מדעי ההתנהגות. הם לא היו נשארים בתוך התחום הצר שלהם.

אז היום מדברים על “ענפי המדע”. עבורנו, מדע הוא לא קבוצה של ענפים שונים – מדע הוא דרך חשיבה. דרך חשיבה שמעלה שאלות על כל נושא ומבקשת להעמיד אותו במבחן. אם אנשים היו מחונכים היום להיות מדעיים, לא היה אפשר לגרום להם לייצר נשק להשמדה המונית. הם היו אומרים: “חייבות להיות דרכים רבות אחרות לפתור בעיות מאשר להרוג מי שלא מסכים איתך!”

אז אנחנו טוענים שאין דבר כזה “מדען” עדיין, אחרת הם היו מתאגדים יחד ויוצאים נגד המערכת הזאת, שהיא מושחתת מהיסוד.

למרבה הצער, הסרטים של הוליווד מציירים את העתיד בתמונות של מדענים בלבן שמצווים על אנשים איפה לעבוד ומה לעשות. זה לא העתיד, זו השלכה שמבוססת על ההווה. במילים אחרות, 1984, עולם חדש מופלא, מרד הנפילים – כל זה הוא מה שיש לכם עכשיו אם תחשבו על זה. שולטים לנו בתקשורת[1][2], במערכת החינוך[3], הממשל האמריקאי (ולבטח גם הישראלי) עוקב אחרי אזרחיו ברשתות החברתיות[3], בולש אחרי שיחות הטלפון שלנו[4]. מדכאים אותנו לעבוד בעבודות שאנחנו לא אוהבים על ידי זה שמחזיקים כבני ערובה את תנאי המחיה הבסיסים ביותר בתמורה לשעות עבודה שלנו. כל החרא הזה שאנשים מפחדים ממנו – נמצא כבר היום במערכת שלנו. אנחנו מציעים דווקא להשתחרר מהעול הזה. ליצור עולם חופשי יותר שבו המערכת עובדת למעננו בצורה מדעית, ולא חשיבה מדעית צרה שפירותיה נקצרים בעיקר ע”י השלטון והאליטה הכלכלית.

אנשים היום רוצים להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות, הם זועקים לשקיפות, ואנחנו לגמרי יכולים להבין אותם מנקודת המבט שלהם בחברה הנוכחית. נכון להיום, קבלת ההחלטות היא כמעט לעולם לא לטובתנו, האזרחים. לאנשי ההון יש את הלוביסטים שלהם בכנסת, וחברי הממשלה רוצים בטובת הטייקונים כי הם אנשים חזקים שכדאי לך שיהיו לצידך. היום אתה מנכ”ל משרד האוצר, מחר אתה רוצה להיות דירקטור בחברה ענקית שעושה מיליוני שקלים בחודש – זה לא יקרה אם תצא נגד בעלי ההון. המערכת הפוליטית שלנו שרויה בתוך המערכת הכלכלית. גם השרים מקבלים שכר, יש להם חשבון בנק, הם נדרשים לקנות מוצרים ושירותים עבור משפחותיהם – הם משחקים במשחק שנקרא פוליטיקה, שהוא משחק קטן בתוך משחק גדול יותר שנקרא כסף וכלכלה. בואו נגיד את זה ככה, אם נציע לאיזה חבר כנסת מאה אלף שקל הוא אולי יסרב בנימוס, אבל אם נציע לו עשרה מיליון שקלים הוא כבר יצטרך לחשוב על זה.

אז שוב, אנחנו בפירוש לא מדברים על עולם ש”מנוהל ע”י מדענים”. אנחנו מדברים על עולם שמנוהל ע”י שיטות מדעיות. לדוגמא, קודם עושים סקר של כמה רופאים יש, כמה אנשים חולים בסיסטיק פיברוזיס, מחלות לב – זה קובע כמה בתי חולים אנחנו צריכים. המדענים בפרויקט ונוס הם לא בשלטון. הם פשוט עובדים בתחומים שלהם על פיתרון בעיות ועל הלוגיסטיקה של העיר על מנת שלכולנו יהיו חיים טובים יותר. מהנדסי גשרים מעצבים גשרים, מהנדסי מכונות מעצבים מכונות, מהנדסי חומרים מפתחים חומרים וכו’. הם לא אומרים לאנשים מה לעשות! אנחנו רוצים לחזור על זה: הם לא אומרים לאנשים מה לעשות! הם לא קובעים לאנשים באיזה סגנון חיים לחיות. יש לאנשים גישה חופשית לכל המוצרים והשירותים, בדיוק כמו למדענים, אין פריבילגיות או אליטיזם. אנשים חופשיים ללמוד אומנות, מדע, מוזיקה, לכתוב ספרים, לצלול, לבקר במרכזי האומנות, במרכזי המוזיקה, ללמוד באוניברסיטה ללא עלות, אם הם פוגעים באנשים אחרים, מסייעים להם, לא משליכים אותם לכלא.

בפרויקט ונוס, במרכז העיר ישנה אוניברסיטה וכולם יכולים ללמוד בה, בין אם הם נולדו להורים עשירים או עניים – אין תג מחיר על הלימודים. כולם יכולים להפוך למדענים ואת כולם מעודדים לעשות את זה ונותנים להם את כל העזרה שהם צריכים כדיי לממש את הפוטנציאל שלהם. אין ילד שמקבל שיעורים פרטים ואחד אחר שלא מקבל כי הוא נולד למשפחה ענייה. זה האינטרס של כל החברה שאנשים יוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם: בחברה תחרותית אני מרוויח יותר ככל שאתה טיפש יותר אך בחברה שיתופית אני מרוויח יותר ככל שאתה חכם יותר. אם מישהו רוצה להשתתף בקבלת ההחלטות, נניח הוא רוצה להשפיע על תחום החקלאות או התחבורה – אז הוא לומד את הנושא הזה על מנת שיהיה לו מה לתרום. כי איך אנחנו יכולים באמת ובכנות להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות אם אין לנו ידע רלוונטי בנושא. אתה נכנס לחדר ניתוח ומבקש להשתתף בקבלת ההחלטות? לא, זה ברור שאתה צריך ידע קודם בנושא. איך שר התחבורה לא מבין דבר בתחבורה? שר הבריאות לא מבין דבר בבריאות? איך הם קיבלו את התפקיד בכלל? אנחנו לא צריכים לפחד שאנשי מקצוע יקבלו החלטות בנושאים שיש להם ידע בו – דווקא המצב היום הוא המפחיד, שאנשים בורים לחלוטין שניצחו במעין תחרות פופולריות מקבלים החלטות בנושאים שאין להם מושג או חצי מושג בהם.

[2] “כל הכבוד לשר (לשעבר)“, העין השביעית, 22.01.2015
[3] “חניה בתל-אביב יפו“, ויקיפדיה
[4]התיישנות מתוכננת“, ויקיפדיה
[5]האנשים שגרמו לנו לבזבז” פרק 1, דקה 50:32, מיני סדרת תחקיר של הבי.בי.סי הבריטי.
[6]האם אפל מאיטה את האייפונים כשהיא משיקה דגמים חדשים?“, מחקר מהרווארד מצוטט בדה-מרקר.

Leave a Reply