היום, באמריקה הלטינית, אדם עשוי להיכנס הבייתה ולמצוא את אשתו בוגדת בו ולירות בה ובבחור. ואם תשאל את השופט במדינה הזו, הוא לפעמים יכול להבין את זה. אבל בעתיד אנשים פשוט יאמרו: "כנראה שמערכת היחסים הזו היא לא מה שחשבתי" או "כנראה שלא הערכתי נכון את הבנאדם השני כשחשבתי שידעתי מי הוא". אהבה אמיתית היא שכשבן הזוג עוזב אותך – אתה עוזר לו לארוז את החפצים. אתה לא פוגע בו. אתה לא מחזיק אותו "בבעלותך". במילים אחרות, אנשים לא יודעים היום אפילו לאהוב.

הרבה אנשים חושבים שפרויקט ונוס עוסק בערים טכנולוגיות וארכיטקטורה… לא, הוא עוסק בדרך חשיבה. הרבה אנשים לא יודעים את זה, אבל פרויקט ונוס עוסק בעיקר במדעי ההתנהגות. ניסויים חברתיים רבים בקהילות, קומונות ואפילו מדינות, נכשלו בעבר, לראייתנו, בעיקר על הרקע הזה של בעיות ביחסי אנוש. לכן, פרויקט ונוס מכסה את התחום הזה באותה המידה, אם לא יותר מאשר את הנושא הטכנולוגי והמדעי.

הדרך בה אנשים יגדלו בפרויקט ונוס היא שונה מאוד מאשר היום. קנאה במערכות יחסים תהיה נושא שיתמודדו איתו מוקדם מאוד בחינוך. אנשים ילמדו איך להתייחס אחד לשני ואיך להשיג שפה רלוונטית שלא מבוססת במידה רבה כ"כ על אמוציונליות אלא יותר על כמה הקשר עובד, והם יהיו מבוססים על עזרה הדדית בין אדם אחד לשני ועם הקהילה.

אנשים הם לא חפצים בבעלות. נראה שנישואין ואירוסין נוטים לייצר התנהגות פוגענית ורכושנות. היום, אנשים לא חשופים לשיטות אחרות להתייחסות זה לזה. זה יותר מבוסס על מסורת מאשר רציונלי. רכושנות היא לא משהו שמישהו בדר"כ מתגבר עליו אלא אם הם הופכים למיודעים יותר למגבלות ההתנהגותיות של עצמם. רכושנות היא בעיקר ביטוי לחוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך. עם הבנה טובה יותר של סמנטיקה, תקשורת ויחס בדרכים בונות ולא תחרותיות, רבות מההתנהגויות הפוגעניות ייפחתו.

זה בלתי אפשרי להיכנס לנושא הזה במלואו כאן. אנחנו מזמינים אתכם לחקור עוד על פרויקט ונוס.

Leave a Reply