אנחנו לא חושבים שטכנולוגיה תפתור את כל הבעיות. פרויקט ונוס לא עוסק בטכנולוגיה וארכיטקטורה במיוחד, הוא עוסק בעיקר בדרך חשיבה.

אנחנו מרגישים שכל הטכנולוגיה וכל הפלאים המכניים, הם ערימה של זבל אלמלא ישומשו לתועלת האדם. האוניברסיטאות שלנו מצויידות יותר מתמיד. יש להן את הציוד המשוכלל ביותר, אבל המלחמות נעשות גרועות יותר. הנשק נעשה הרסני יותר. אנחנו מרגישים שמשהו מתפספס בחינוך שלנו היום –

הבנת התנהגות האדם.

אנחנו לא חכמים מספיק היום כדי להשתמש בטכנולוגיה בתבונה. הטכנולוגיה שלנו רצה קדימה אבל מערכת הערכים שלנו ישנה. אנחנו, בתרבות המערבית, הותננו לקנות מכונית חדשה בשנה הבאה, לקנות טלויזיה חדשה או לפטופ. אבל מערכת הערכים שלנו לא השתנתה, ושם אנחנו נתקעים.

עלינו לשים סוף למערכות השיטור, הכליאה והצבא כשיטות לפתרון בעיות. לא היינו מקריבים את חייו של איש עבור פערים בהשקפות פוליטיות. אנחנו מאמינים שאפשר ליישב את ההבדלים משום שיש לנו מוחות, וכאשר אנחנו לא מסוגלים ליישב את ההבדלים ומקמצים את האגרוף שלנו, ושולחים ספינות קרב למדינה אחרת, זה הכישלון של הפוטנציאל הגדול ביותר של האדם, שזה שכלו.

למה האדם מתנהג כך? בגלל טבע האדם? לא, זה לא טבע האדם. זה משום שאנחנו לא לומדים בבתי הספר איך להתייחס אחד לשני, איך לא להסכים מבלי להתעצבן, איך למצוא משמעות בחיים שלנו, איך לפתור בעיות של אגו, איך אנחנו קשורים זה לזה ולטבע. כל הדברים החיוניים ביותר – אנחנו לא מקבלים היום בבתי הספר.

לא, אנחנו לא מאמינים ב”אוטופיה טכנולוגית”. אנחנו לא מאמינים שהטכנולוגיה תפתור את כל הבעיות. אנחנו יודעים שאם לא נשנה את דרכי החשיבה שלנו, אנחנו נשתמש בטכנולוגיה כדי להרוג את עצמנו.

לארה”ב יש 300 צוללות היום, כאשר לכל אחת מהן יש יותר כח הרסני מאשר כל המלחמות בהיסטוריה. כמה טיפשים אנחנו יכולים להיות לבנות כזה כח הרסני?

הנשק הגרעיני בעולם יכול למחוק את הציויליזציה. אנחנו חזקים מדי מכדי להיות כ”כ טיפשים. אנחנו חייבים לעשות קפיצה אדירה בדרכי החשיבה שלנו, בדרכים שבהן אנו מתנהלים כחברה ולחשוב מחדש על הזויות החברתיות. על זה פרויקט ונוס מדבר.

Leave a Reply